הזכות לזהות משתנה

"ברשת הזהות המינית שלנו מופרדת לחלוטין מהגוף, היא כולה עניין של הופעה. היכולת הוירטואלית לשנות את המין באה לידי ביטוי החל משם הכינוי שבוחר לעצמו המשתמש במחשב וברשת, והן באזורי הבילוי אליהם הוא מתחבר והן באינטראקציות עם אנשים אחרים. "

אילת זהר, מתארת זאת כך:

"…אני מוזמנת לצלילה, לגלישה, להיסחפות, לנפילה דרך המסך- כמו זו של הארנב הממהר ב"עליסה בארץ הפלאות", הגולש פנימה אל תוך חלל (קיברנטי?), בו חוקי הזמן, התודעה והזהות מתפרקים, נפרדים, מתערבלים, ומתהפכים על פניהם. ובעיקר בניגוד לצפיית היומיום של עולמנו – מאבדים את רציפותם, שגרתם והיכולת לחזות או להעריך. הערבול מביא לאי סדר, אי התחלה, ואי יכולת לצפות את הנולד.

אי סדר שכזה בהכרח מהפך גם בדמותו של המשתמש, מאפשר יצירת ישו(יו)ת חדש(ות)."

יכולת ההשתנות המתמדת, ויכולת שחרור ממושג ה"אני" תלוי הרצף נובע משלילת מנגנון "סיבה ותוצאה" ועל-ידי כך שחרור מ"הכרח" ו "ודאות", או כל חוקיות אחרת. התודעה מפורקת, מקוטעת, תודעה של כאן ועכשיו, של היות כל רגע שונה מקודמו, לא שייך או מקושר לקודמו.

מול הנחות יסוד מודרניות, הומניסטיות, היסטוריות, לינאריות- באה אופציה חדשה, קריאה חדשה מגיחה לסביבתנו דרך מסך המחשב. החלל הקיברנטי, סייברספייס – הוא "מקום" בו לא מתקיים אף אחד מן החוקים של "העולם האמיתי" זה חלל שנעלם ממנו באופן מוחלט מושג ה"רצף".

רציפות מניחה מראש התחלה, אמצע וסוף. התקדמות, התפתחות, מערכת המרכזת את מרחב האפשרויות הדואליות, הבינאריות. המחשב, מהווה את מימושה הטוטאלי ביותר של האופציה הבינארית- אך יחד עם זאת, הופך בעצמו גם לכלי פירוקה של תפיסה זו.

תפיסה של רצף מניחה גם היררכיה וקדימות בזמן, במרחב, מודל העץ- גזע ראשי והתפצלויות לענפים משניים, מבנה של התפתחות.

רשת התקשורת בין מחשבים עובדת על מודל חדש. מחד, עדיין מתקיים בה מודל העץ: מחשב שרת ומחשבי מסוף המחוברים אליו. אך הרשת, ה WWW- בנויה על מודל חדש, מודל אותו מכנה ז'יל דלז "ריזום" (Rhizome) ,"קנה שורש", כל מחשב מקושר למחשבים אחרים ברשת אדירה של צינורות מידע: "אוטוסטרדת המידע" מאפשרת תקשורת בו זמנית, בו מיקומית, של הרבה מחשבים גם יחד.

ביטול מנגנון ההיררכיה והיכולת לקשר בכל זמן ובכל מקום- הם בעצם סוד קסמו של המדיום. מרגע שאנו נמצאים במודל של ריזום, כל צורה של היררכיה ברורה מתבטלת, והרשת נמתחת למערכת קישורים אינסופית.

שבירת הרצף, ההיררכיה, התלכיד של המיקום והזמן יוצרת מרחב חדש, המכונה "סייברספייס". ב"מרחב" זה אין כמעט מאפיינים של זהותנו "בעולם האמיתי" נוצרת למעשה אופציה הקוראת לזהות אחרת. העניין המשותף, הריתוק האינטלקטואלי (או אחר) הוא המכנה המשותף החדש, ולא עוד מאפייני הזהות של המאה ה 19- המבוססים על טריטוריה, היסטוריה, מעמד, או גזע. יחסי הרשת מאפשרים חילופים אינסופיים של זהות, כיוון שתוקפה של זהות אינו נחוץ. אתה יכול להזדהות בכל אופן שתבחר: אות, מספר, מילת קוד, שם. סוגיית הזהות המינית, הזהות המשתנה ורבת הפנים מעלה היבטים חדשים של יחסי הכוחות בין המינים.

במהלך השנה האחרונה אני מנסה לבחון את נושא "הזהות הנשית באינטרנט". לצורך העמקה בנושא, יצרתי קשר עם אתרי נשים, קראתי מאמרים שונים, אך השאלות ואולי גם חלק מהתשובות עולות בזמן בו אני כאישה לוקחת חלק פעיל בתהליך בניית זהות שאולה, במרחב הסייברספייס, הצורך, וההחלטה להציג את עצמי בזהות שאולה, והיכולת להיכנס לתוך אותה זהות ולשחק תפקיד כזה או אחר, מעורר שאלות המשפיעות על חיי היומיום. כפי שsherryl Turkle טוענת אין לדעת מי מכל הזהויות העצמיות אמיתית יותר, מה מאותה זהות שאולה ממשיך ללוות אותי בחיי היומיום? אך ללא ספק החוויה הזו, של בניית זהות שאולה, שנתה את אופן הבנתי את עצמי, השאלות שעולות ממש כשהתהליך קורה והזהות מתהווה ממשיכות ללוות אותי גם כשאני off Line . ברור לי שהנוכחות שלנו באינטרנט היא בעלת כוח עצום, ובעלת השפעה על זהותנו היומיומית, והזהות השאולה שלנו בעלת כוח השפעה על אחרים כשותפים למרחב הסייברספייס.

על מנת לבחון את יחסי הכוחות בין המינים אתייחס לנושא באמצעות מאמר שנכתב ע"י Marj Kibby בכתב העת "Media International Australia No 84 , 1997"

“BABES ON THE WEB” Sex , Identntity and the Home Page

בשנות 95 המוקדמות, הופיע אתר אינטרנט חדש שיצר ROBERT TOUPS האתר נקרא "BABES ON THE WEB" , האתר התאפיין ברשימה של נשים בעלות אתרים באינטרנט , אשר באתריהן מופיעה תמונה שלהן. TOUPS דרג אותן בסולם מ 1 עד 4 על בסיס טעמו האישי, ועל פי המראה החיצוני שלהן. TOUPS הסביר: "כפי שאני חזיר קפיטליסטי, אני גם זכר חזיר שוביניסט גאה, אספתי את כל אתרי ה WWW שיכולתי למצוא על נשים, במקום לדרג אותן על פי איכות עיצוב האתרים שלהן אני מדרג אותן "בסולם טופסי" לפי המראה החיצוני שלהן (מהתמונות באתר שלהן), שיטת הדרוג שלי היא לגמרי סובייקטיבית לפי טעמי האישי והקפריזות שלי."

TOUPS פרסם את רשימת הדרוג עלפי סדר ה א'- ב' , כשהוא מציין רק את כותרת האתר ואת הדרוג שהקנה לאישה שמאחורי אתר זה , והוסיף את הלינק לאתר .

TOUPS ידע באופן ודאי כי הדבר יגרום לתגובות מחלוקת, לכן הציע לגולשים באתר הצעה בלשון זו : "אם אתר זה מעליב אותך פני לאתר NOW –אירגון הנשים הבינלאומי, ותבכי להם, אולי הם יארגנו מחאה באתר שלהם נגד האתר שלי, או שתמצאי משהו אחר "לקטר" עליו !

בכל מקרה לי לא אכפת !!! כדי לסייע לכן אני מצרף את הלינק לאתר ה NOW ".

TOUPS יצר פולמוס לוהט שבעקבותיו נוצרו אתרי נגד ( ANTI BABES) כולל האתר : “BABES ON THE WEB II” האתר דומה לאתר המקורי של TOUPS אך הדרוג הוא של גברים בעלי אתרים.

תגובות נוספות רבות צצו ועלו ברשת :

LIZ LAWLEY החליפה את תמונתה, באתר שלה, בתמונה של TOUPS והזמינה את הגולשים לשפוט איך הוא נראה, עד כמה המראה שלו מושך ?( עד כמה המראה שלו קרוב לאישה מושכת כמו התמונה שלה שהיתה שם קודם לכן).

KIM ROLLINS פרסמה העתקים עם הערות של התכתבויות שלה עם TOUPS .

WERE & ELLERMAN משוות את עיסוקו של TOUPS לכתיבת קישקושים ושירבוטים על קירות תאי שירותים ציבוריים , (אבל שם לפחות אין טלפון מעל האסלה שיכול לקשר את הקורא עם הבחורה שכתבה את הכתובת….)

ELLEN SPERTUS בדיונה על האתר של TOUPS הצביעה על כך שהוא יכול להיות גורם נוסף שמרתיע נשים להשתתף באינטרנט ע"י הגבלת אפשרויות העיצוב של ה-HOME PAGE שלהן.

LESLIE REGAN SHADE הציעה שספקי השרות יקבעו מדיניות לגבי מה מותר או אסור לפרסם באתרים, והציעה גם דרכים להגנת הפרטיות של בעלי האתרים.

TOUP הגיב לביקורת, והגרסאות הבאות של האתר שלו היו מתונות יותר.

אולם הכותרת שלו המשיכה לתמוך בזכותו לחופש הדיבור, וזכויותיו המוקנות ע"י החוקה האמריקאית המגנות עליו.

מאמרו "30 הצעדים להבנת BABES ON THE WEB " טען שכל ביקורת על האתר שלו היא האשמה של הביקורת. והוא נתן לינקים לאתרי הביקורת עליו.

המחלוקת הזו העלתה מס' נושאים מוכרים ובלתי מוכרים :

· מה זו הטרדה באינטרנט

· טבעה של ההטרדה

· פרטיות ברשת

· חופש דיבור וצנזורה

· אחריותם של ספקי השרות

· סטיגמות והתנהגות קבילה ברשת

נושאים נוספים שהועלו ע" האתר BABES ON THE WEB מתייחסים ליחסים בין הצגת בעל האתר ( תכונותיו, עיסוקיו או תחום עינינו) לעומת המין, המיניות והגוף שלו.

עובדה נתונה היא שתקשורת מדווחת מחשב (התקשורת באמצעות הרשת), ספק אם נותנת לנשים את ההזדמנות להציג את עצמן בדרכים אשר אינן מתקשרות לקטגוריות כמו "אובייקט מיני" , ומאפשרת את הצגת ה"אני" שקיים באופן עצמאי ללא קשר למיניות הגוף. אם כן, מדוע בכל כך הרבה אתרי נשים מיניות הגוף נבחרה, והוצגה כמאפיין ראשי ?

בהתייחס לשאלה זו יש לקחת בחשבון את השאלה איך נבנתה התיאוריה על "עצמיות" והגוף, במיוחד בהקשר של ההשפעה הפוטנציאלית של צורות חדשות לתקשורת אלקטרונית בדרך ליצירת רעיון היחסים בין הגוף לנפש. הרבה מהתאוריה הזו ניתן למצוא בסיפוריו הדמיוניים של WILIAMS S GIBSON שמציג את הגוף כחתיכת בשר שמתיישנת מייד עם טעינתו לרשת האלקטרונית (1984).

פיצול בין הגוף והנפש מוצג ע"י RHEINGOLD (1991) כבריחה מהגוף. הוא משווה את הרשת האלקטרונית דאז כאל סלון בו הוא יכול להשתתף בשיחות עם אנשים שהמראה החיצוני שלו לא מעניין אותם. REID מתאר איך משתתפי MUD (Multi Users Dungeon- "המשחק העמוק") יכולים לייצר זהות וירטואלית מחוץ לגבולות המקובלים של מין, גזע, מעמד כלכלי וגיל , תוך קביעה שנושא המין (זכר, נקבה) מופרד מהגוף המיני, אם לא מנותק לחלוטין (1994) .

HEIM בספרו " ההוויה הארוטית של המדיה האלקטרונית" הוא חוזה את הבריחה מהקיום הפיזי לתחום של אינטלקט טהור (1991). תאורטיקנים של תקשורת ממדווחת מחשב (תקשורת באמצעות הרשת), לעיתים קרובות, רואים זאת במונחים דומים ל CYBERPUNK דמיוני, כמעניק את האפשרות של הפרדת זהות האני (העצמיות) מהגוף אשר מכיל אותו ומגן עליו.

בעולם הממשי הגוף מספק מקום נוח למאפייני הזהות, הגוף הפיזי מספק מוקד לחושים של העצמיות תוך תמיכה באמונה שהעצמיות הזו היא זהות יציבה וניתנת להערכה. ברשת האלקטרונית, בתקשורת מדווחת מחשב, מכל מקום, לא קיימים נתונים מקדימים של הגוף כדי לעגן את הזהות.

ברשת, דמות אחת יכולה לשייך לעצמה מספר זהויות ככול שהזמן, האנרגיה והיכולת היצירתית שלו מאפשרים לו זאת. אם הגוף מגביל את האני עצמי שניתן לבנות בתקשורת פנים אל פנים, הזהות בתקשורת האלקטרונית אינה מוגבלת, והיא ללא ספק, מעצם היותה חופשית מתדמית תרבותית כמו גיל, גזע ומין. לכן נראה שישנם כל מני סוגים וקטגוריות נפרדות מהעצמי הגופני.

מחקרים של יחסי גומלין דרך התקשורת ברשת תומכים בטענה שאנשים רבים מנצלים את ההזדמנות שהמדיה מאפשרת כדי להציג גרסה של זהות שאינה מעוגנת בגוף. אבל האנליזה של אתרי נשים טוענת שהזהות והמיניות ב- HOME PAGE מוצגות בצורה שונה לחלוטין מזו שמוצגת בתחומים אחרים כמו בקבוצות דיון ,בעלי תפקידים בMUD ("המשחק העמוק") ואתרי "סקס פנטזי".

ניסיון אישי מעיד שהזהות העצמית בתקשורת ברשת איננה קבועה, הקונטקסט של התקשורת קובע באיזו צורה תבנית הזהות תוצג ע"י המינים.

כאשר המיניות היא נושא התקשורת, בדרך כלל הדמויות הינן בדויות, בעלות מסכות או ממלאות תפקיד של פנטזיה.

נערה החלה מתכתבת עם אדם ש"הכירה" בקבוצת דיון מינית ברשת, הדואר האלקטרוני שהועבר ביניהם הפך מיני במיוחד, הוא ביקש ממנה שתשלח לו תמונה שלה בטענה שהוא רוצה לראות את פניה בזמן ההתכתבות, כתגובה היא שלחה לו תקריב של כתפיה המעוטרים בקעקוע של בתולת ים. במרחב הפנטזיה הסקסואלי שלה ה"פנים" שהציגה היו הקעקוע.

התכתבות בצ'ט מיני מקבילה לשיחות ארוטיות בטלפון, בחדר צ'ט טיפוסי יהיו יותר גברים מאשר נשים, כך שהאישה יכולה לבחור לה את הפרטנר הרצוי שילווה אותה לשיחה אינטימית בחדר פרטי. עד מהרה היא מתפשטת וירטואלית לפניו חולקת עימו את הפנטזיות והתשוקות האישיות ביותר שמעולם לא היו מתגלות בצורה לא מקוונת (OFF LINE), אך בשבילה זה בעצם לשחק תפקיד שלפעמים אין לו זיקה לעולמה האמיתי, היא יצרה לעצמה את דמות הצ'ט שתספק לה הגנה בזהות הכפולה בינה לבין הדמות הוירטואלית.

תוכנת Cu-Cme (See you-See Me) מכילה שידור אימג' תמונה דרך מסרטת וידאו ושיחה דרך המקלדת, התקשורת של העצמי בתוכנה זו מכילה לא רק קודים לשוניים אלא קודים של מסגרת, תאורה וסידור ויזואלי כמו גם קודים של הופעה אישית, לבוש ופוזה.

באתר Cu-Cme "sex" כמו Mysteries Place ו Buffnet הנשים מתארות את עצמן באופן מודגש באמצעות החזה שלהן, הבגדים שלהן ברקע הן חצי ערומות – חושפות חזה מהכתפיים עד המותניים, לעיתים רחוקות הן מראות גם את הפרצוף שלהן. בעוד שהגברים ממקדים את המצלמה על אברי המין שלהם יותר מאשר נשים הם מראים את עצמם בגוף מלא או בקלווזאפ על הפנים תוך אפשרות לזהות אותם.

תקשורת דרך רשת האינטרנט משדרת מידה מסוימת של אינטימיות, ומצלמת הוידאו מעודדת תצוגה מלאה של הדמות, אבל רוב הנשים בוחרות להפריד בין הזהות הסקסואלית לזהות האישית.

נשים ב - MUD (המשחק העמוק) נוטות לייחס את האינטראקציה החברתית שלהן בסביבה של מציאות וירטואלית המבוססת על טקסט ולא על תמונה, ומתייחסות לפעילות זו כתפקיד שהוא נפרד מחייהם הנורמליים (הפרדה בין הזהות האישית לזהות הוירטואלית). למרות זה, או בגלל זה נשים ב MUD וב MOO מקבלות הרבה תשומת לב, כולל פניות מיניות (כלומר מחוזרות), רבות מהן מנסות להפחית את המיניות של עצמן באתר.

נפוצה מאוד ההכרה בכך שהדמויות הנשיות המגרות ביותר בסביבה הזו של MUD ו MOO הינם גברים. דוגמא לכך היא הדמות של “Hot Babe “ כמעט בטוח שבמציאות היא דמות גברית.

בבניית זהות של תפקיד במשחק, הנשים נוטות יותר ליצור זהות שהמיניות שלה מוחבאת (היא פחות משמעותית) או שהמיניות שלה משתנה, לא ברורה, מנותקת מהזהות המינית המקורית.

לעומת זאת ב- Home Page נשים רבות בוחרות להדגיש את המיניות שלהן כחלק בלתי נפרד מזהותן. ה Home Page הינו מצגת של זהות עצמית שנבנית דרך טקסט, תמונה, אלמנטים גרפיים, לינקים לאתרים אחרים, מוזיקה, סרטים, ותמונות. לעיתים קרובות התמונה ניתנת לזיהוי כפורטרט מפואר.

דמות חשופת איברים מתפרשת במונחים של זהות תרבותית, של מעמד, מין וגזע. בעוד שתמונה מציגה משהו שניתן לפרושים שונים. (כלומר ניתן להסיק שהאישה בעלת תכונות אופי שונות: ביישנית, חייתית, עדינה, אגרסיבית) אבל המין שלה ברור לחלוטין.

אם ה Home Page נותן את האפשרות של הצגת הזהות כסטריאוטיפ של מין סקס וג'נדר ומתעלם מתמונת הזהות העצמית האמיתית, נשאלת השאלה למה נשים ממשיכות לפרסם את התמונות שלהן ב Home Page ומאפשרות לאנשים כמו Toups לסווג אותן כ “Babes” .

המחקר של כותבת המאמר, Marj Kibby , בנוגע ל Home Page של נשים מציע שתי תשובות לשאלה זו:

1. בעוד המדיום החדש הזה מאפשר ליצור זהות עצמית אל-מינית (ללא מין מזוהה) הכלים שיוצרים בהם את הדמות הזו (הוירטואלית) הם עדין של חברה בעלת מינים מוגדרים.

לשון (שפה) היא גורם מוגדר בבניית הזהות העצמית ב ,Home Page השפה היא כלי ראשון לבניית זהות ציבורית, אמצעי שפת ה HTML שמשתמשים בהם לצורך תאור, הם לא לחלוטין תחת בקרת הכותב עצמו, (אלא תחת שליטתו של כותב שפת ה HTML - המתכנת), הגישה והמשאבים לידע הטכנולוגי יכולים להגביל (לרסן) את השונות והמורכבות של המידע הניתן והצורה שבה הוא מוגש.

למשתמשים (הגולשים) לא תמיד יש את הסייר (browser ) שמסוגל להגיע לאלמנטים מסוימים או לפעמים הם יכולים להימנע משימוש באלמנטים גרפיים כדי לקצר את זמן הגלישה (Download Time).

מידע מפורט ניתן בעיקר בגוף ה – Page, השפה ובניית הזהות מבוססים על המילים הכתובות (השפה). אלה הטוענים שגזע, מעמד ומין אינם רלבנטיים ברשת, מתכוונים לאמור ששפת המילים הינה שיטה ערטילאית וששיטת השימוש בה הינו מחוץ לכל הקשר תרבותי. Bakhtin מבדיל בין שפת המילים כשיטה ערטילאית לבין שפת המילים שמשתמשים בה לצורך מוגדר, והוא מסביר:

מישהו יכול לאמר שכל מילה קיימת עבור המשתמש בה, בשלושה היבטים : 1. כמילה סתמית של השפה שאינה שייכת לאף אחד. 2. כמילה של משהו אחר ששייכת לדמות אחרת והיא מלאה בהדי ביטוי (דיבור) של אותו מישהו. 3. ולבסוף כמילה שלי, אשר משמשת אותי במצב מסויים, עם דרך דיבור מסויימת שהינה ספוגה כבר בתוך ההבעה שלי ( 88, 1986)

Bakhtin ממשיך להתנכר לרעיון שהשימוש של הפרט בשפת המילים נובע אך ורק מתפיסת העולם, ההערכה, והרגישות האישית. "כל ביטוי מוגדר הינו חוליה בשרשרת של לשון תקשורת של חוג מסויים… ביטויים אינם אדישים זה לזה ואינם עומדים בפני עצמם, הם מתייחסים ומשקפים זה את זה…” (91, 1986). אנו בוחרים את השפה בה אנו משתמשים מתוך מבחר של ביטויים (או צורות דיבור שונות) ובעיקר מתוך ביטויים הקרובים לסגנון שלנו…" (87, 1986). במילים אחרות השימוש בשפת הביטוי תלוי בסגנון של המשתמש בה, והיא נקבעת ע"י ההקשר התרבותי והחברתי; אשר בהתאם לתיאוריית ה distinct genderlects , השפה שהנשים משתמשות בה מותנית במיקומם החברתי ובתפקיד שהן בדרך כלל תופסות ביצירה התרבותית.

הרשת (Net) מאוכלסת באופן ניכר ע"י קבוצה הומוגנית כמו בצבא ארה"ב , במחקרי המדע וחברות עסקיות גדולות, קהיליית ה Net הינה בעיקר לבנים (white), ברובם גברים, בדרך כלל ממעמד בינוני ובינוני גבוה. העובדה ששפת הנשים מוגדרת כ"אחרת" (לא מוגדרת כאופיינית) ב- Net מתועדת במחקרים על קבוצות שונות כמו קבוצות חדשות, וחדרי שיחות שיחות שונים (ראה Herring 1994; Shade 1996) המיתוס שהדמויות ב- On Line (באינטרנט), אפילו אלה שאינם מזדהים בזהות עצמית יכולים להתעלות מעבר למין (gender) הינו רק מיתוס (כלומר אנו תמיד נוטים לזהות דמות עם מינה).

Goffman , בתיאורו על כיצד אנשים נושאים, נותנים ותופסים זהות בתקשורת פנים אל פנים, מבחין בין מידע נתון אשר ניתן בכוונה ומנוהל במודע, לבין מידע מושג כתוצאה מדליפה או לא בכוונה, בעוד Web pages מספק בנושא פעילות גומלין מוגבלת מאוד יחסית למצבים החברתיים שנבדקו ע"י Goffman , שתי הרמות של מידע על הזהות קיימות. הפרוט של הקטע ב- Home Page של Rebecca (Rebecca Revealed -"רבקה החשופה") נותן מידע עליה, אולם מידע נוסף, פחות או יותר מדוייק, ניתן באמצעות סגנון השפה, האלמנטים הקישוטיים, אופן אירגון הדף, הקישורים (Links) ובאופן בלתי ישיר מהתוכן. לדוגמה, ב Page שלה, Ambar מודיעה שהיא החלה את רשימת הדואר האלקטרוני (Mailing List) SAPPHO ; אם המבקרים מודעים לנושא בו רשימה זו מתרכזת, הם יכולים להניח ש Ambar הינה לסבית. ניתן לנמק זאת ע"י …"תראי לי את הקישור שלך ואומר לך מי את" . Ann Rose מקושרת(בדואר האלקטרוני) לקבוצת הבייסבול Atlanta Braves , קליניקות להפלות (On Line), בית מחסה לילדים, קישורים לאתרים בנושא הריון מבוקר, מדריך נסיעות לרווקים בארה"ב, זכויות הנשים ואוניברסיטת Tennessee . המבקר קורא את הכוונות שבקישורים ומדביק ל Ann Rose מאפיינים המבוססים על תחומי התעניינותה כפי שמתבטאים מהקישורים (Links) שלה.

ה Web pages מתוכננים ומעוצבים בקפידה ולכן מעניקים הזדמנות להצגה מובנית של הזהות העצמית, אך בשל פעילות גומלין מוגבלת שמתאפשרת ע"י ה Home page , קיימת אפשרות קטנה להבהיר פרושים לא נכונים דרך החלפת התקשורת. שלא כמו בתקשורת פנים אל פנים, שבה המשתתף יכול לנהל משא ומתן עם האחרים בהציגו זהות קבילה, ה Home page מאפשר מעט מאוד בדרך האינטראקטיבית. בתקשורת פנים אל פנים או "אחד על אחד" , הרצון למנוע מבוכה פירושו שנשתדל להיות מעורבים בקשר תומך, הזהות העצמית האישית מוצגת תוך שיתוף פעולה של האחרים המעורבים בכך אימת המבוכה, המתוארת ע"י Goffman (81, 1959) כאחד הכוחות השולטים בתקשורת פנים אל פנים, הינה נעדרת יחסית ב Web. הקהילה התומכת של מפגש פנים אל פנים, מתחלפת בקורא מרוחק שיש לו עניין אישי מועט ביותר בלתמוך בהצגת הזהות האישית של מישהו אחר. הדינמיקה של פעילות הגומלין דרך ה Home page מאפשרת למבקר (Visitor) (כולל Toups ( לקרוא את הצגת הזהות העצמית בדרך שהוא (Visitor ) חפץ. וזה מביא אותנו לתשובה השניה לשאלה שנשאלה קודם באשר ל- מדוע נשים מציגות את עצמן בצורה שמאפשרת לאנשים כמו Toups לסווגם כפי שהוא עשה.

2. נשים מציגות זהות מינית ב Home page משום שמיניות וזהות אינם ניתנים להפרדה בקלות, למעשה לא נדרשת הפרדה שכזו. יוצר הדמות האלקטרונית (הוירטואלית) הינה הזהות העצמית שמקישה על המקלדת, ההתגלמות העצמית . הגוף המוגבל (חסום) של התקופה המודרנית, עם היחס הלא בעייתי בין הגוף לנפש (מוח), מתורגם ומצוייר מחדש בתקופה הפוסט מודרנית (Postmodernity). בשנות המאה העשרים המאוחרות, אנו עומדים בפני דרכים חדשות ומסובכות של חוויות ובניית תיאוריות באשר לייחס בין הגוף הפיזי והמוח או הזהות העצמית. כפי ש Jamson טוען: "עליית הפוסט מודרניזם מצויינת בהתפתחות מקבילה בתרבותנו – פיזור הכוח, הוצאת העיקר מן המרכז והפיכת הנושא הפיזי לעל טבעי (או לא טבעי )" ( Jamson, 1991.)..

Barker בספרו “In The Tremulous Private Body “ (1984), מתאר כיצד הגוף הפך בהדרגה לחבוי יותר, בנוי פחות לצורך חזיון הציבור , יותר ויותר מכיל שכבות הגנה בין הגוף הפרטי לבין המרחב הציבורי. בו בזמן, הזהות העצמית נסוגה עוד יותר ומתבטאת בעיקר באמצעות טקסטים.

Barker טוען שבעידן התעשייתי התפצלות הגוף / זהות עצמית התרחבה ככול שהגוף קשור יותר עם הצד הפיזי, והזהות העצמית יותר ויותר נקשרת לתמליל.

Stone מאמין ש"הפיצול בין הגוף לבין הנושא גדל ובו בזמן נעלם".

בטענה שהמכניזם ה socioepistemic שבו משמעות הגוף עוברת תהליך עמוק של עיצוב מחדש במאה העשרים המאוחרת (92, 1991).

Haraway (1991), גם כן מאמין שאנו עדים להתמוטטות הגבולות של הגוף, שהיא בחלקה תוצאה של הטכנולוגיה.

Baudrillard מתאר מצב שבו "הבמה והראי פינו דרך למסך ולרשת" (network). לא קיים שום דבר נשגב או עמוק אלא השטחיות הפנימית של פעילות שפורשת את החלקלקות והשטח הפונקציונלי של התקשורת (12, 1988). היכן שגבולות הבינה, גוף, מכונה וזהות עצמית מטושטשות, המשימה של השארת הגוף מאחור על מנת ליצור זהות עצמית אלקטרונית, הופכת למסובכת – כפי ש Stone מזכיר לנו, "לשכוח מהגוף הינו תכסיס קרטסיאני (Cartesian) ישן, אשר יש לו השלכות לא נעימות עבור אלה שדעותיהם או קולותיהם אינם נשמעים בשל העובדה שאנו שוכחים אותם (לא מתייחסים אליהם), בדרך כלל נשים ומיעוטים. (100, 1991).

במקום לשכוח את הגוף תוך כדי התעסקות בטכנולוגיה, Tenhaff קורה לתהליך מהפכני של עיצוב מחדש של הטכנולוגיה, באומרו שזהו במידה רבה מעניינה של האישה לפתח תדמית המבוססת על הגוף באופן שיפתח חלל חיובי למין הנשי במדיה האלקטרונית (219, 1995), יתכן שנשים צריכות לזכור את הגוף, לדבר דרך הגוף ולהגדיר פעם אחר פעם את זהותן החברתית.

קיימת אפשרות, כמובן, שנשים תגדרנה את עצמן מחוץ להגדרות המסורתיות, במיוחד תוך שימוש במרחב התקשורת באמצעות המחשב. מכל מקום האמצעים לשיכתוב הזהות העצמית הינם פשוט כלים, וכלים אלה הינם בשימוש של אלה שנקראו קודם לכן נשים וזה מכבר היו מסווגות תחת הסיווג "נשים".

אישה "חושבת דרך הגוף" (Gallop 1989) מדברת, מבצעת, מציגה את הזהות העצמית דרך הגוף, ניצבת בפני סדרה של משמעויות חברתיות שכבר יועדו (הודבקו) למין הנשי ולגוף. הרצון העז, הרטט של לחיות בצלו של הגוף אינו אתגר עבור נשים שממילא הגוף הנשי לא העניק בטחון או הגנה במקרים רבים. יתכן גם שמבנה הגוף כקליפה אשר פשוט מרסן ומגביל את האמת, זהות עצמית אינטלקטואלית יכולה להתפרש כזהות זכרית. הפנטזיה של "העל גוף" (גוף לא מוגדר) ולכן הזהות המשוחררת הינה אחת שאינה מצהירה את החוויה המינית החיה, אשר בסופו של דבר מעצבת את זהות הנשים כנשים.

ה Krokers אומר שאנו חיים בתקופה שמתאפיינת במאמץ חסר רחמים של המעמד הוירטואלי לגרום למכירה כללית של הזנחת הגוף, לזרוק לזבל כל חוויה חושית ולהחליף את כל אלה בעולם על גופני של זרימת נתונים ריקים מתוכן . (1996) הם מצביעים על ההשפעות השליליות על החברה מנטישה זו ככלל, אך כל ניסיון להמעיט בחוויה הגופנית יגרום להפחתת החוויה של הנשים. ניתן להתווכח על כך שע"י סירוב לנטוש את הגוף ב Home page , הנשים עומדות על זכויותיהן להציג את הרכב הזהות העצמית, לפחות בחלקה, דרך חווית השייכות המינית, הגוף המיני כמו שהדוגמאות הבאות מגלות:

ה Home page של Ambar מציג בכותרת שלו את Jean Marie Diaz , מרכיבה משקפיים, שערותיה סרוקות, חתלתולה על כתפיה, אבל קטע גדול מהדף שלה, תחת כותרת המשנה Art” “ , מראה ומתאר כיצד בוצעה תמונת עירום שלה, שוכבת על סלעים, שערה מתנופף, עינייה עצומות בחושניות. היא אומרת למבקרי האתר שהם יכולים להוריד (Download) את הגרסה המלאה של התמונה. Bakdls אומרת למבקרים רק את שם המסך שלה , היא אומרת "נשים מקסימות אותי… הדבר הנפלא איתנו הוא שאנו תמיד יוצרות דרכים חדשות לתקשר עם אחרים".

Bakdls.מקשרת (לינק) לדף בו היא ממתינה ערומה ל- O.K שלך כפי שמצטטת kd lang - Wendy בת העשרה מציעה סדרה של תמונות שלה בתנוחות סקסיות תמימות שצולמו ע"י חברה לשעבר. היא מזהירה "רק מעט מתגלה" העמודים הפרטיים שמציגים את "זו אני " של הנשים, מגלים מעט רצון לברוח מהגוף בעת יצירת דמות ברשת, ה cyber identities בנויות בחלקן מהמין שלהן, הגוף המיני. גבולות בין מין לבין גוף הינם במצב של גאות (שטף) תחת השפעת ההתפתחות הטכנולוגית, החלוקה בין זהות לגוף מיטשטשת באמצעות הטכנולוגיה. מכל מקום, נשים רבות ביצירת דפי הבית שלהן אינן רוצות לוותר על הצגת גופן כסימן לזהותן, בהציגן את עצמן דרך דמויות בעלות גוף מיני. יתכן שהמידע המהיר (המחשבים) יובילו אותנו למקום בו הגזע, מעמד ומין יהיו לא רלוונטיים, אך אנו עדיין לא שם.

ה Web אינו עולם חדש אלא בבואה של העולם אותו אנו מיישבים. דפי הבית בנויים משפה ודמויות כתובות ונקראות בהקשר חברתי בו הנשים מסומנות כ Babes מכל מקום מה שמסתמן מניתוח דפי הבית של הנשים הוא שנשים אינן נבוכות מאפשרות זו, לגבי אישה, גופה המיני הינו מציאות חברתית, זהותה הינה תוצר של התגלמות הידע והניסיון שלה. ערכה של אישה המסרבת לנטוש את גופה המיני בעת יצירת ה Home page אינו מופחת ע"י רשימתו של Robert Toups .

"המחשב האישי אינו 'כלי' פשוט אלא חפץ העוזר לנו להגדיר מחדש מי ומה אנחנו"

כותבת Sherryl Turkle , בספרה: “The second self”.

Sherryl Turkle חוקרת ה- Cyberspace ופרופסור לסוציולוגיה ב – MIT .

Turkle מגדירה את עצמה לא כפוסט מודרניסטית אלא מספרת סיפורים על פוסט מודרניזם. סיפוריה הפוסט מודרניסטים הם על מחשוב – הטכנולוגיה, כפי שהיא אומרת, שמביאה את הפוסט מודרניזם לקרקע.

Turkle כתבה שלושה ספרים : Phsichoanalytic Politics”" , “The second self”,, והספר האחרון שלה “Life on the screen”, כל אחד מהם מתאר בדייקנות, במידה נכונה וע"י מחקר מסודר את הדרך שאנשים חושבים על עצמם ועל עולמם בזמנים אלו של פוסט מודרניזם, מה אמיתי, מה וירטואלי, מה חי ומה אינו חי ? מכל הזהויות העצמיות שלי , מי האני האמיתי ? מאחר ומודרניזם דן בצורות ומהויות, הוא מניח שמתחת לכל שטח, קיימת גם אמת שאינה תלויה בזמן או מקום. עבור פוסט מודרניסטית כמו Turkle האמת הלא אחידה נמצאת בכל מקום. קיימת רק אמת מקומית, ארעית וזה כל מה שיש לנו. פני השטח זה הדבר החשוב שצריך לבחון ע"י סריקה ולא ע"י הרמת המסכה והתבוננות פנימה. (נשמע כמו האינטרנט). פוסט מודרניסט חוגג את הזמנים העכשוויים, את המקום הזה, חוגג את ההסתגלות, האקראיות, הגיוון, הגמישות, התחכום והיחסים ההדדיים עם ה Self ועם הקהילה.

הספר: “The second self”, שפורסם ב – 1984 , היה מחקר מקיף על תפקיד המחשב כמכשיר ששימש את המשתמשים הראשונים בו כדי לחשוב על עצמם ועל הנפש שלהם. הוא פורסם מיד לאחר שהמחשב האישי הפך למצרך בהישג יד בבית המשפחה האמריקאית.

אבל “Life on the screen”, זהות בעידן האינטרנט , פורסם בחורף שעבר והופיע במגזין Wired בינואר שנה שעברה (“Who am we wired”), מגיע הרבה יותר רחוק מתרבות המחשב. המסר הפרובוקטיבי שלו הוא שמה שחשוב ומפורש בתרבות המחשב, מאפיל על מה שהיה חשוב – ויום אחד אולי מפורש בכלל התרבות. זה כפי שהאינטרנט לכלל התרבות , מה שהיה ב 1913-New York City Armory Show - לאמנות, אומנים שברו את החוקים הישנים שהיו קיימים שנים רבות , אבל לקח ל Armory Show להודיע לקהל האמריקאי ההמום שהאמנות הישנה עברה מהעולם אחת ולתמיד.

על מנת שנוכל להבין את המניעים של Turkle לחקר שלה לגבי שינוי הזהות, במודע או לא במודע אבחן תהליכים ביוגרפיים שלה:

בסוף שנת הלימודים השניה שלה בקולג' “Radcliffe” Turkle יצאה בפעם הראשונה לחו"ל ובילתה את הקיץ בטיול באירופה. שנה לאחר מכן אמה נפטרה ו Turkle היתה מבולבלת. המוות יצר ניכור זמני בינה לבין אביה החורג, ובעודה מתאבלת ומרגישה כאילו איבדה את כל משפחתה בבת אחת, Turkle עזבה את הקולג' וחזרה לצרפת. שם בילתה 18 חודשים ועבדה למחייתה בנקיון בתים.

במהלך גלותה הפריזאית, חבריה היו סטודנטים ואקטיביסטים פוליטים: ב “Life on the screen”, היא מתארת את Turkle הביישנית דוברת האנגלית שלהפתעתה מוחלפת בפריז ע"י Turkle אסרטיבית ובטוחה יותר הדוברת צרפתית. השינוי העצמי הזה קרה בתוך שפה, מה שמאוחר יותר היא תלמד שנקרא "החומרים המבנים של המוח" ע"י הפסיכואנליסט ז'ק לקאן. וזו היתה השפה- חמקמקה, כפולת משמעות, חזקה- שבנתה גם את האינטרנט שנים רבות לאחר מכן, הטרספורמציה העצמית הזו הצומחת מתוך השפה תשפוך אור עבורה על הרעיון כיצד האדם או האישיות יכולים להשתנות באופן מודע או בלתי מודע מהקשר להקשר.

Turkle בחרה רגע דרמטי: מאי ויוני 1968 בהם מהפכות הסטודנטים חצו את האוקיינוס האטלנטי והגיעו לאירופה ובעיקר לפריז תוך כדי השפעה יוצאת דופן.

בארה"ב לסטודנטים היו אוהדים מחוץ לאוניברסיטה, אך בצרפת, כל האומה- מפעלים, בתי חולים, תיאטראות, ארגוני עובדים- הצטרפו למחאה נגד הכוחות המסורתיים. טרקל תתאר את רוח הרגע לא רק כ"אוטופית, משמעותית וחגיגית" אלא כחגיגה של מילים: סיסמאות, נאומים, גילויי דעת, שירים, שפה.

לקרוא את "Psychoanalytic Politics" הוא לאפשר לטרקל להיות זו שהופכת לטקסט את המסרים המקודדים של לקאן, אך גם את ביטויי האקסטנציאליסטים הצרפתים, הפוסט- סטרקטואליסטים וכל בתי הספר והאסכולות האחרים למחשבה ששטפו את צרפת שלאחר המלחמה- אסכולות שתוך זמן קצר עיצבו (יש האומרים שהשחיתו) את השיח האקדמי האמריקאי. הרעיונות מאחורי לקאן היו פרובוקטיביים ומרתקים. לקאן חגג את השפה, האמין שתת המודע מובנה כשפה והבלשנות היא אבן הפינה של הפסיכואנליזה. השפה, היחס הפנימי בין מילים, הוא המבנה שיוצר את החברה ואת ה"עצמי". אין עצמי "טבעי" (רעיון המצוי אצל אקסטנציאליסטים) ולכן אין דרך לחשוב על חברה כעל כזו שבאה לאחר מכן לסכל את טבע ה"עצמי" כאינדיבידואל, אתה לא המרכז של עצמך, אלא מרוסן ע"י החברה בה אתה חי ע"י השימוש שלך בשפה.

כך, הפרוידיאניות בצורתה הצרפתית, מרוכזת פחות בחיפוש הפתולוגי (ולצורך הענין- הביולוגי) של העצמי, אלא בחיפוש העמוק והמקיף יותר הבא לידי קיום ע"י השפה. מעבר לכך, הגבולות חדירים: לקאן הציג עצמו כמנתח ומנותח בו זמנית ולעיתים קרובות סרב להבחין בין חומר לבין פרשנות.

מחקרה של טרקל לגבי לקאן וממשיכיו הכין אותה לעתיד שלא יכלה לצפות לו: עתיד המיוצג ע"י מחשוב. מחשוב יציע לה רגעים בלתי נגמרים של התגלות מתוקה, כשתיאוריות שנראו נכונות אך מופשטות הפכו פתאום לנכונות ומפורשות.

ניתן להחליף מיחשוב כמעט עם כל המונחים של לקאן (למרות התעניינות כלשהי במחשוב, לקאן לא הכיר את המכונות). מחשוב מובנה כסדרת שפות, שפה (יחס בין מונחים לבין עצמם) היא המבנה היוצר את המחשוב, הגבולות בין נתונים לבין ביצוע הם מטושטשים וכו'. ברמה אחרת, Turkle צפתה בפרטים ב- (Multi User Domain)MUDשסבבו בתוך "עצמיים" רבים בתוך כיוון של הבניית "עצמי" (או לפחות אישיות), וכל זה קרה אך ורק בתוך טקסט. אנשים משתמשים באינטרנט כ"מעבדה חברתית משמעותית לעריכת ניסויים עם ההבניה וההבניה מחדש של ה"עצמי" המאפיינים את החיים הפוסט מודרניים במציאות המדומה, אנו מבנים את עצמנו בצורה מודעת". כותבת Turkle: שחקנים ב-MUD הם כותבים, מאות מהם באותו זמן. "כשכל שחקן יכול ליצור דמויות רבות ולהשתתף במשחקים רבים, העצמי לא רק מפוזר, אלא גם מוכפל ללא גבול".

הרשת היא רעיון מאוד לקני - שרשראות, קשרים, מארג, רקמות משמעות, אנשים הבונים משמעות מתוך התקשרות והתחברות, לא באופן ישיר אלא באמצעות אסוציאציות- כל אלו הן המטפורות שלו.

המחשב הוא חלל בטוח לבנות, לבחון ולשנות את עצמך, המחשב כחלל בטוח להימלט מעולם לא סולח או להכין את עצמך לעולם כזה.

Turkle יושבת מול מסך מחשב כשהיא צופה ומשתתפת ב- MUD, תאטרון של טקסט, זה בדיוק הביטוי של חברה הבנויה על שפה כפי שהניח ז'אק לקאן לפני שנים, אלו הם חיים על גבי המסך. התרבות הנחקרת היא תרבות ההדמיה, אנו בעולם ממוחשב עם רבים אחרים, חלקם הם התגלמות של עצמנו. הגבולות החדירים הם בין המדומה למציאותי, בין החי והלא חי. אנו ממציאים את עצמנו את העצמי המרובה שלנו. ולא רק את עצמנו, אנו בונים גם את העולם, חדרי פנטזיה, חוקים של אינטראקציה חברתית. ה- MUD ובכלל כל האינטרנט הוא יצירת תרבות. ואנו עושים זאת בעזרת שפה.

מחשוב החל להציג בפנינו סדרה חדשה של מטפורות למחשבה על תת-המודע. לפני עשרים שנה, כשהמחשוב נראה יותר מכני, כשהמעידה הפרוידיאנית נראתה כטעות בעיבוד מידע- ההשוואה בין תת המודע והמחשב היתה כפוייה ולא מעניינת. אך צורות של צמיחה, פיזור, מערכות עיצביות הן הרבה יותר מהדהדות בדרך בה פסיכואנליטיקנים הגיעו לדבר על אובייקטים, רשתות, קשרים ורובדי אסוציאציות.

1. זהות, לאום, ג'נדר ואינטרנט, עיתון קמרה אובסקורה ,גיליון מס' 7 , יולי 1998 .

2. Sex , Lies and Avatars, Sherry Turkle knows what role-playing in cyberspace really means. A profile By Pamela McCorduck.

3. Babes On The Web, Sex, Identity and the Home Page, Marj Kibby, Media International Australia, No 84 May 1197.