עמוד ראשי | שינויים אחרונים | עריכת דף זה | גירסאות קודמות

גירסה להדפסה | Disclaimers

לא בחשבון
כניסה לחשבון | עזרה
 

מי צריך להגן על התשתיות?

תרבות דיגיטלית

תוכן עניינים

היבטים ביטחוניים

המרצה הראשון, פרופ' יצחק בן ישראל, בחר להדגיש את ההמשכיות של לוחמת עידן המידע בהקשר ההיסטורי. "את הדיון על לוחמת המידע אפשר להתחיל משחר ההיסטוריה, אך החלטתי לפתוח בציטוט מהמאה ה-17, של הלורד פרנסיס בייקון, שאמר שידיעה היא כוח. הלורד בייקון האמין שאם נחקור את הטבע נוכל לשלוט בו, ועל ידי כך יהיה לנו כוח לשנות את העולם. מכאן ואילך מתגלגל סיפור המדע כפי שאנו מכירים אותו כיום."


על פי אדווין והיידי טופלר, ניתן לחלק את ההיסטוריה לגלים כלכליים וחברתיים, כאשר לכל שלב מאפיינים משלו.

בגל הראשון החליפו החקלאים את הציידים והמלקטים.

הגל השני הוא הגל התעשייתי

ואילו הגל השלישי – גל המידע.

לא מדובר בדיוק בתקופות, שכן בכל תקופה ישנן אוכלוסיות שעדיין נמצאות בגל הקודם, ולמעשה, כל שלושה הגלים מתקיימים במקביל. עם זאת, חשוב לציין כי בכל גל ישנם אנשים המתעשרים בזכותו, ולכל גל יש שכלולי מלחמה משלו. אם בעידן החקלאי, העשירים היו בעלי האדמות וכלי המלחמה היו נגזרות של הכלים החקלאיים, ובשלב התעשייתי התעשרו בעלי המפעלים וכלי הנשק יוצרו בייצור המוני – טנקים, מטוסים וכו', הרי הגל השלישי הוא גל המידע. המתעשרים בגל הזה הם אנשים כביל גייטס וכלי הנשק הם חדירות למחשבים, השתלת וירוסים וכו'. "המלחמות הגדולות של המאה העשרים, כולל מלחמות ישראל, הוכרעו באמצעים שהם תוצרים תעשייתיים של הגל השני. כיום אנו נמצאים בעיצומו של הגל השלישי, וגם כאן בישראל אנו עוברים מכלכלה המבוססת על ייצור המוני למידע. גם בכלכלה, האיש העשיר ביותר בעולם אינו מי שיש לו בתי חרושת למוצרים פיזיים, אלא לידע." "הטופלרים כתבו לאחר מלחמת המפרץ הראשונה את מאמרם 'מלחמה ואנטי מלחמה', שגרם לאמריקנים לחשוב מחדש על מושגי המלחמה במונחים של מידע כמצרך בסיסי – דהיינו, מי שיודע יותר טוב מה קורה ומונע את ידיעת היריב על עצמו. מאז, הקדישו האמריקנים מאמצים על מנת לשכלל את יכולת איסוף המידע במסגרת אסטרטגית RMA – Revolution in Military Affairs. אחד הביטויים של מהפיכה זו הוא הגברת השימוש בנשק מדויק. אם במלחמת המפרץ הראשונה, למרות ההמולה התקשורתית, 8% מכלי הנשק היו מסוג של נשק מדויק, הרי בקוסובו של סוף שנות התשעים הגיע שיעור השימוש בנשק מדויק ל- 35%, באפגניסטן (2003) ל-56% ובמלחמת המפרץ השנייה (לפני שלב מלחמת הגרילה הנוכחית) – 68%. " "לאסטרטגיה זו ארבעה עמודי תווך: תקיפה מדויקת, שליטה בחלל, תמרון דומיננטי ולוחמת מידע. האמריקנים תופסים את המונח לוחמת מידע במובן רחב מאוד: עבורם, גם כאשר אלכסנדר מוקדון או נפוליאון עלו על גבעה במטרה לראות מה קורה למטה, זה נחשב ללוחמת מידע. גם מודיעין צבאי ומודיעין מסכל נחשבים לחלק ממערך לוחמת המידע, וכך גם הלוחמה הפסיכולוגית, ואפילו תדרוך התקשורת והדיון בסוגיה שלצירוף עיתונאים לכוחות הלוחמים. כעת מתווסף לכך היבט חדש – לוחמת המחשבים." מסביר פרופ' בן ישראל.


מי צריך להגן על התשתיות?

פרופ' בן ישראל מסביר שערכות מידע ממוחשבות קיימות לא רק בצבא. כל המשק האזרחי הינו מבוסס מחשבים כיום. תשתית זו הפכה לתשתית אסטרטגית, שבעת מלחמה עלולה להוות מטרה לגיטימית למלחמה: מרכזיות טלפון ותקשורת, מערכות תחבורה, מערכות מידע מרכזיות כדוגמת אלה שבבנקים, בבורסה, במערכים הלוגיסטיים, במערך החשמל, במים במערכות הדלק ועוד. "על מערכות צבאיות, צה"ל מגן באופן טבעי, אולם כשמדובר בשאלה מי צריך להגן על חברת חשמל, הנמלים או התחבורה, אלה שאלות מורכבות יותר. על השאלות הללו נערכה עבודה במועצה לביטחון לאומי. פיתחנו כללי אתיקה שכולם טובים לניסיון שלנו במלחמה פיזית, אך הם קורסים כאשר מדובר בלוחמת מחשבים. יש דילמות רבות כאשר מבקשים לספק מענה למתקפות מידע. כיצד, אם כן, מזהים את התקיפה במקרה של לוחמת מחשבים וכיצד מזהים את התוקף? אם סוריה תשגר וירוס שישבש את התשתיות – איך נדע האם הווירוס שוגר על ידי השלטון שם או על ידי חבורה של כמה האקרים? בנוסף, ישנו אי שוויון בינינו לבין אויבינו. אנחנו מאוד פגיעים והם לא. לפיכך איננו יכולים לנצל את הכלים הללו כדי לפגוע באותה צורה ביריבים שלנו שאין להם התשתית הזו. שאלה נוספת היא מהי מטרת המלחמה בכלל ולוחמת מחשבים בפרט? האם היעד לתקיפה הוא רק מערכות צבאיות או שמא גם מערכות כלכליות או שלטוניות? האם מלחמה ללא אש גם היא מלחמה? האם יש להפעיל לוחמת מחשבים רק במצב מלחמה, או שמא ראוי להפעילה גם בימי שלום למטרות מסוימות (למשל השגת מודיעין)?".

"כאשר בוחנים את המלחמה בעיראק, מה היה מכלול המרכיבים של ה-RMA? מתברר שהחלל שיחק תפקיד מרכזי כאשר שולבו במאמץ המלחמתי למעלה מחמישים לוויינים למודיעין, תקשורת וגילוי שיגורים, ו-GPS שאיפשר תקיפה מדויקת ואיפשר לאמריקנים לחסל בתוך שלושה שבועות צבא גדול בהרבה. מלחמת מידע רגילה הייתה גם הייתה, והיא כללה איסוף מודיעין, איתור מטרות ומניעת מודיעין על האמריקנים. מלחמות מחשבים לעומת זאת – "יוק". עובדה זומאפיינת ותמשיך לאפיין גם את המלחמות שלנו, בגלל האופי של המדינות הערביות שאין להן יכולת מיחשוב שאותן אנחנו יכולים לתקוף". לסיכום, אומר פרופ' בן ישראל כי אם נצרף את דברי הלורד בייקון שידיעה היא כוח, עם דברי הלורד אקטון – הכוח משחית – המסקנה הלוגית תהייה – הידיעה משחיתה. לאחר כל המערכות המחשב המאפשרות לנו לעשות הכל, עדיין יש פוטנציאל עצום לשימוש לא נכון במידע שנאסף. יש בלוחמת המידע גם סכנה גדולה של שיכתוב ההיסטוריה ושימוש בה כדי לשלוט, כדברי אורוול – "סיסמת המפלגה: מי ששולט בעבר ישלוט בעתיד"


הממשלה מודעת


לנושאים הללו חבר הכנסת מודי זנדברג, לשעבר שר המדע ושר התשתיות וחבר ועדות כלכלה, וחוץ ובטחון, ביקר בכנס והתבקש להתייחס לדבריו של פרופ' בן ישראל. "ניסיונות תקיפת תשתיות בישראל, לרבות חברת חשמל, מוליכים אותנו לשאלה האם אנו ערוכים? התשובה היא לא. זוהי אחת השאלות המורכבות שדנו בה הן במשרד המדע והן במשרד התשתיות. לא אחת עולה השאלה, תפקידו של מי הוא לבדוק, עד כמה נשאלות השאלות הנכונות ועד כמה קיימת חלוקת תפקידים. הבעיה חמורה יותר, שכן לא מדובר רק במספר המתקפות הנהדפות. השאלה היא על כמה ניסיונות שהצליחו איננו יודעים. אני מאמין שיש הרבה מה לעשות, ואנו חיים בתקופה שבה לקבל את השירותים שאנו רוצים ולהפיק את המירב מהתשתיות יש סכנה של פגיעה."

90 אחוז מכוח המיחשוב – במרכז הארץ האלוף יעקב עמידרור, שהיה ראש חטיבת מחקר בחיל המודיעין שנים רבות, מביא בתחילת דבריו את עיקרי הרצאתו המתוכננת של האלוף במילואים גיורא איילנד.

"כפי שהדגיש האלוף במילואים והפרופ' יצחק בן-ישראל, מדינת ישראל יוצאת דופן במורכבות של מערכות המחשב שבה, בסביבתנו הגיאוגרפית. ההבדלים ניכרים הן בכמות, הן באיכות והן בהסתמכות. העולם מסתמך היום יותר ויותר על מיחשוב לביצוע פעולות רבות. אפילו בהודו, שבה ביקרתי לאחרונה, הושבתה הפעילות בשדה התעופה בשל נפילת מחשב. בקנדה גרמה נפילת מחשב להפסקת חשמל נרחבת. מדינת ישראל נמצאת במצב מצוין, משום שיש לה מערכות מחשב נרחבות, אך באותה מידה היא רגישה לנפילה של אותם מחשבים. המצב אצלנו קשה עוד יותר בשל הדחיסות. ממחקר שערכתי, ואשר בדק את חלוקת כוח המיחשוב, עולה כי 85% מכוח המיחשוב נמצא בשטח שבין הרצליה פיתוח בצפון, חולון בדרום, תל השומר במזרח והים במערב. שאר כוח המיחשוב מפוזר באיים: הטכניון, רפאל, האוניברסיטה העברית וכו'."

לדברי האלוף במיל' עמידרור, בשנת 2002 קיבלה הממשלה החלטה להטיל את האחריות על אבטחת המחשבים בישראל על השב"כ. "הוקמה ועדת היגוי בראשותו של גיורא איילנד. מאז נעשתה עבודה חשובה, יש תוכנית עבודה לעתיד ויותר עבודה נותרה לפנינו מאשר מאחורינו." כדי לבנות את המערכת ולהתחיל לתפקד היה צריך תחילה להגדיר את האיומים, כדי שלא נשקיע משאבים מיותרים באיומים שהסיכוי להתרחשותם קטן וההוצאה על ההגנה מפניהם יקרה, ובמקום זאת נתמקד באיומים שסבירות הופעתם גבוהה. מדובר בתהליך חשוב, אך מסובך ועתיר זמן. בשלב השני היה צורך להחליט מהם הגופים והמערכות שעליהם מגינים. האם למשל, יש צורך להגן על מחשבי אוניברסיטת תל אביב, חברת החשמל, הבנקים?. מדינת ישראל הייתה צריכה לקבוע סדר עדיפויות חד וברור של קבוצות מערכות מידע ומחשבים שעליהם היא רוצה להגן. בסיכומו של תהליך זה, סומנו 14 גופים כראויים להגנה ברמה העליונה. מכיוון שלא כל המערכות הללו ממשלתיות, נוצרו בעיות שאף אחד לא היה רגיל אליהם.

לכל גוף בצבא ובממשלה יש קב"ט. מה באשר לגופים אזרחיים? האם עכשיו הממשלה צריכה לקבוע לגוף האזרחי להוציא כסף כדי להגן על המחשבים שלו ולעמוד בסטנדרט שנקבע. מה עם כוח האדם – האם הוא יידרש מעתה לעבור בקרה ביטחונית. האם המדינה תתערב כאשר הגוף הזה יבקש להחליף את מערכות המידע שלו?" מדינת ישראל נמצאת בתהליך אימוץ התקן החדש. הדבר קל יותר במשרדים הממשלתיים, אך קשה בחברות שאינן ממשלתיות. עדיין יש צורך בהקמת מערכת שתקבע האם יש איום ותפקח על ההתמודדות, וכן תקבע מה לעשות במצבי כוננות מול התראות. נכון לעכשיו, החוק דרקוני: שר שהתחום הזה נמצא בתחום אחריותו, יכול במקרים קיצוניים להורות על השבתת מערכות המידע של אותו גוף אם אי אפשר לעצור את האיום." לסיכום חלק זה, מציין עמידרור כי מטבע הדברים, הן האיומים והן הדרכים להתמודד מולם הם דינמיים ומשתנים מיום ליום, ולכן הגוף שהוקם מעסיק אנשים שתפקידם להעריך את המצב ללא הפסקה ולעדכן את רשימת האיומים, ואולי גם את רשימת מערכות המידע שעליהם צריך להגן, או במקרים מסוימים העלאת הסיווג של מערכות קיימות. השאלה האם בכלל תפקיד הממשלה לכפות על גופים כמו הבנקים להגן על מערכות המידע שלהם, נשארת פתוחה.


המידע, הידע והמודיעין "ברית המועצות הפסידה במלחמה הקרה משום שהיא פיגרה בתחום המיחשוב. היא לא פיגרה בתעשיית החלל, בפיתוח כלי נשק ובמיוחד טילים בליסטיים, בפיזיקה, בהנדסת חומרים. ראשיה לא תפסו את חשיבות מהפיכת המיחשוב," אומר עמידרור. "פעם, כדי לקבל מודיעין טוב היו צריכים לתפוס את השליח. מאוחר יותר, עם המצאת הרדיו, היה צורך באמצעים טכנולוגיים כדי ליירט את המסר. במאה ה-18 שיגרו בלונים מעל שדה הקרב, והדבר תרם למודיעין בהיקף עצום עוד לפני הופעת המטוסים. כיום האתגר הוא ליירט תמסורות בפורמטים רבים." "כשאברהם אבינו החליט לבוא לפשיטה באיזור דמשק, הוא הציע לעשות זאת בלילה. היה לו יתרון אדיר משום שהוא ידע איפה האויב. במשחק השחמט, לשני הצדדים יש כל המידע שבעולם מלבד מה שנמצא במוח של היריב, כך שידע לא תמיד מבטיח ניצחון. היירוטים הללו איפשרו לנו מצד אחד להיות אנונימיים לגמרי ומאידך – להיות ממוקדים במטרות שלנו. כיום האתגר של היבט איסוף המידע הוא בהגנה על המחשבים, אך ברגע שפרצת למחשב, הכל גלוי בפני שירות המודיעין המבקש לדעת על האויב. קשה לחדור אליהם, אך אם הצלחת לחדור ואתה במקום הנכון, יש לך סיכוי טוב לגלות כמות מידע אדירה. בנוסף, קל היום להגיע למידע באופן גלוי ביותר באמצעות חיפוש במאגרי מידע. "כשהייתי קצין צעיר נדרשתי לתת מודיעין לאחת המשימות של אהוד ברק, ולשם כך הייתי צריך את כיווני הנסיעה בכביש מסוים. היום אפשר להגיע למידע מהסוג הזה באינטרנט. אפשר היום לקבל מידע על בין לאדן מתוך האתרים שלו. קצין המחקר יכול לקום, לקרוא את הוושינגטון פוסט לפני נשיא ארצות הברית בגלל הפרש השעות, ולאפשר לראש הממשלה להגיב עליו לפני השכמת נשיא ארצות הברית. המון אינפורמציה שפעם נתקלנו בקשיים להשיגה, נמצאת בתוך האתרים הללו. בנוסף, קיימת אפשרות להשתמש במערכות הללו להפצת מידע, כמו באתר המעניין על הטרור הפלסטיני שהקימה קהילת המודיעין הישראלית.


מערכות מידע צבאיות מאפשרות לנו לשלוט על כל גבולותיה של מדינת ישראל. קשה למצוא היום מקום שאפשר לעבור בו בלי שנדע. אנו מרכזים מידע שמגיע ממצלמות, ממזל"טים, ממטוסים, מלוויינים, ביום ובלילה – הכל מועבר ומנותח בתוך אותה מערכת וכל האירועים נרשמים בתוך בסיס נתונים גיאוגרפי. מחשבים מזהים אם מדובר באדם החודר את הגדר או בבעל חיים ואם האיום שבפניו הוא טנק, נגמ"ש, תותח או טיל, והם גם אלו שמאפשרים לאותה פצצה להגיע לחלון בתוך בית שחולית המחבלים הגיע אליו לפני שתי דקות. לפיכך, אחרי שאספנו את המידע בחישנים ולשנו אותו במחשבים, הוא יגיע בלחיצת כפתור לתא הטייס המשלח את הטיל או אף לטיל עצמו. בנוסף, אנו יכולים לדעת מה היו תוצאות התקיפה. מערכות המידע נותנות למודיעין הזדמנות לא רק להבין, לראות ולשמוע טוב יותר, אלא גם לחבר בין סוגים שונים של מידע ולהעבירו למי שצריך לקבל החלטה. כאמור, צריך רק לזכור שבעולם הזה של מערכות המידע, כל צד שיש לו מערכות מידע כאלה, וככל שהוא יותר מפותח, עושה מאמצים להסתיר את המידע. לכן חלק ממאמצי האויב מופנים לפתיחת הדלתות ובהגעה לאותם מקומות שבהם נמצאת האינפורמציה החשובה."

לסיכום, אומר עמידרור, "אנו צריכים להיות מאוד זהירים ולהגן על עצמנו. ברגע שמערכות המידע מחוברות אפשר להיכנס אליהן. אנו ניצבים בפני בעיה קשה, ויש צורך להקדיש לה הרבה תשומת לב והרבה משאבים. אסור שיתבצעו חדירות שלא נדע עליהם; אסור לנו להשליך מהמצב שלנו על המצב בסביבתנו. העובדה שהסביבה מפגרת נותנת להם יתרונות בשדה הקרב, משום שקשה יותר לשבש את פעולתם; בנוסף, צריך לזכור שחלק ניכר מההחלטות לא מתקבלות על ידי מערכות מחשב אלא על ידי בני אדם שיש להם אידיאולוגיה, תפיסת עולם ורצונות משלהם, ובדברים הללו המחשב כמעט לא יכול לעזור." מסכם האלוף במילואים עמידרור.


לוחמה פסיכולוגית

בסוף העשור הקודם, בעת משבר קוסובו, פתח סלובודן מילושביץ אתר אינטרנט משלו, ובעצם המשבר היה אולי המלחמה הראשונה שבה האינטרנט היה ראי מופלא להתרחשויות בשטח. מילושביץ' העלה באתר שלו מידע שהתברר כדיסאינפורמציה. כך למשל, הוא דיווח על הפלת מטוסים אמריקניים, ועוד שלל הצלחות שלא היו ולא נבראו. באותה תקופה, האתר שלו היה מקור מידע. היה רדיו פעיל B92 – תחנה שפעלה רק באמצעות אותו אתר באינטנרט, וברגע שנסגר האתר, נסגר גם מקור מידע חשוב על משבר קוסובו. ד"ר רון שלייפר, ראש המגמה לתקשורת במכללת יהודה ושומרון, התבקש לדבר על החידושים בעולם הלוחמה הפסיכולוגית: "כולם חושבים ש'לוחמה פסיכולוגית/פרסומת/תעמולת בחירות היא עניין נחמד, אך עלי זה לא ישפיע'. את החשיבה הזו, שהיא נפוצה מקיר לקיר, לקחו כבר אנשי הלוחמה הפסיכולוגית בחשבון, והם יודעים כיצד להתגבר עליה. כיום, גם הלוחמה הפסיכולוגית נחשבת לחלק מלוחמת המידע, בנוסף להונאה (פישינג), לוחמה אלקטרונית ולוחמת מחשבים. השאלה היא האם מדובר במשהו חדש או שזוהי תופעה לא חשובה, שמובילים כמה אנשים הצריכים פרנסה ומובילים את התמחשבות החברה המערבית והצבא. ד"ר שלייפר פותח את הרצאתו בהגדרת המושגים: "במהלך השנים סר חינה של המילה תעמולה או בשמה הלועזי והנלעג פרופגנדה. זה גם לא תקין פוליטית להשתמש במונח לוחמת מידע, ולכן מעדיפים הגורמים העוסקים בכך לקרוא לכל התחום בשם "ניהול תפיסה" (Perception Management). לניהול אף אחד לא יתנגד, אף אחד לא ימנע מלתת תקציבים, תקנים וכו', ובעיקר, אף אחד לא ימנע מהצבא להשתמש בלוחמה פסיכולוגית בטיעונים של ליברליות ורצון לשמור על דמוקרטיה 'פרופגנדה עושים הרעים. אנחנו עוסקים בניהול תפיסה'. זו חלק מהבעייתיות המובנית בלוחמה פסיכולוגית וביחס שלה אלינו ולהפך". לפיכך, כאשר אנו מדברים על לוחמה פסיכולוגית, הכוונה היא רק לשימוש בשיטות הלקוחות מעולם הפרסום בעת מלחמה או לצרכי מלחמה. מריבות בין זוג בהליכי גירושין או מאבק בין חברות מסחריות על השליטה בשוק, גם אם הוא כולל את אותם מרכיבים, אינו נחשב ללוחמה פסיכולוגית, ואולם כאמור זו רק שאלה של הגדרה. הגדרתו של ד"ר שלייפר ללוחמת המידע זהה למעשה לזו של פרופ' בן ישראל: "מפקד חיל האוויר האמריקני דאז דיבר לפני כעשור על הצורך בהפרדה בין לוחמת מידע לבין לוחמת עידן המידע. לוחמת עידן המידע היא הלוחמה המוכרת לנו, בתוספת הידע הטכנולוגי שלנו המשכלל אותה – אם פעם העפנו אבן ביד, היום אנו עושים זאת עם טיל מונחה לייזר. לוחמת המידע היא אותה מלחמה שבה המידע הוא היעד.

לוחמה פסיכולוגית לא מנצחת מלחמות "גם בעת מלחמה אנחנו רוצים להעביר לאויב מידע באופן לא אלים". אומר ד"ר שלייפר. "לוחמה פסיכולוגית לא מנצחת מלחמות. הלוחמה הפסיכולוגית תומכת במערכות הלחימה. תמצית הלוחמה הפסיכולוגית בעת מלחמה היא היכולת להעביר מסר בערוץ מסוים למטרה מסוימת לקהל יעד שהוגדר מראש. מאז תום מלחמת העולם השנייה, מטרת כל הצבאות היא להימנע ככל האפשר מהרוגים בצד השני, ולכל היותר לפגוע רק בחיילי האויב ולא באזרחים. לפיכך בוצע מעבר לנשק חכם ומדויק. "לוחמה פסיכולוגית משתלבת היטב במגמה זו, משום שזאת מלחמה לא אלימה, לא יקרה, חוסכת חיי אדם, קוראת לאנשים להיכנע ובכך היא חוסכת משאבים. מכיוון שהמלחמה היא דבר מאוס, המכוער ביותר הקיים עלי אדמות, ואשר בה הטבע החייתי משתלט ואנשים עושים דברים מכוערים, אפשר להשתמש בלוחמה הפסיכולוגית כדי להדגיש את הגועל הזה ולהשיג מטרות פוליטיות באמצעות מניעת המלחמה. הסכנה הגדולה ביותר שלה היא שיחשבו שהיא יכולה לעשות הכל." אל התפר הזה נכנסת הלוחמה של עידן המידע. יש לנו כלים היום כמו שלא היו אף פעם בהיסטוריה כדי להגיע לאנשים ולהעביר אליהם מסר. צריך לחפש את סוגי המסרים המשכנעים, לפלח את האנשים (עד לרמת המחבל הבודד) ולהעביר אליהם את המסר והיום זה קל. "מהפכת השיווק החלה לאחר מלחמת העולם השנייה, הרבה בזכות משוחררי המחלקות ללוחמה פסיכולוגית בצבא ארצות הברית שהשתלבו במחקר, בפיתוח ההיבטים המדעיים וביישומם בתחום הפרסום. אם קודם לכן פרסום היה בעיקר במסר אחיד לכולם, הרי הם פילחו את החברה במסרים ממוקדים שישכנעו קהלים מסוימים. הידע שהצטבר במשך שישים שנה, בשילוב עם הכלים העכשוויים שישנם בידינו, מתווה את אחד הכיוונים העתידים של הלוחמה הפסיכולוגית. לצורך כך נגדיר שלושה קהלים: קהל הבית, שאליו לא מתייחסים, קהל האויב, שאותו צריך לשכנע שלא כדאי לו להלחם, וכן הקהל הניטרלי, שאותו יש לשכנע שיתמוך בך או לפחות שלא יתמוך ביריבך. בישראל – לקהל הבית אנו קוראים תקשורת, לאויב זוהי הלוחמה הפסיכולוגית ולקהל הניטרלי – הסברה.

אל מול האויב מפעילים אסטרטגיות של שכנוע. השאלה הייתה איך מעבירים מסר לאויב, שהרי כל מסר שתעביר יעבור מיד סינון. אינך יכול לסמוך על עורכי החדשות בכלי התקשורת של האויב שלא יסלפו את דבריך, וגם אינך יכול לרכוש שטחי פרסום בעיתוניו. הפתרון המושלם הוא כרוזי נייר. מי אינו מכיר את מלחמת הכרוזים. צה"ל נוקט בה כנגד החמאס בעזה והחיזבאללה בלבנון. האמריקנים והבריטים נוהגים בה באפגניסטן ובעיראק. אפשר אמנם להעניש את מי שירים את הכרוזים מהקרקע, אך גם לכך יש פתרונות. פתרון הכרוזים קיים כבר כ-90 שנה, והוא נמצא בשימוש כאן ועכשיו." כדוגמה הביא ד"ר שלייפר כרוז מאפגינסטן מלפני כארבע שנים, ובו תמונה שבה מככב סגנו של בין לאדן. לצידה תמונה המראה את לוחיות הרישוי של מכוניתו של האיש כפי שצולמו מלווין. הכיתוב אומר – אנחנו רואים אותך. "זה כמובן לא יגרום לו לחזור בתשובה, אך בהחלט יגרום לאיש ולתומכיו להיכנס למחתרת ויקשה על פעולותיהם."

לפנות לחיילי האויב בטלפון בזמן המבצע לדברי ד"ר שלייפר, עידן המידע נותן לנו אמצעים שגבלס יכול היה רק לחלום שיעמדו לרשותו. מה שצריך לעשות היום קצין או אנשי הלוחמה הפסיכולוגית הוא פשוט להשתמש בכלים החדשים העומדים לרשותו כאזרח – דואר אלקטרוני, מסרים מידיים וכו'. יש רק בעיה אחת – מה קורה אם לקהל היעד או החברה שבה אתה נלחם אין את אותה טכנולוגיה והוא אינו יכול לצרוך אותה? במלחמת העולם השנייה פיתח גבלס פיתח רדיו עממי המכוון לתחנות הנכונות, וכך יכול היה הקהל להיחשף למסרים. צבא ארצות הברית הצניח במלחמת ויאטנם עשרות אלפי מכשירי טרנזיסטור שהיו מכוונים רק לתחנה מסוימת. זוהי הפעלת טכניקה פשוטה של יחסי ציבור. דרך אחרת למשוך את תשומת הלב של תושבי האויב היא ליצור אירוע שהקהל ירצה לצרוך את המסר שבו. "זה לדוגמה, מה שעשתה החיזבאללה כששידרה באל מנאר את הפיגועים שביצעו, ולעתים קרובות הם שידרו בעברית. בישראל הייתה דילמה – לשדר או לא לשדר. מצד אחד הפטריוטיות מצד שני שיקולי הרייטינג. בסופו של דבר החומר שודר משום שהוא היה חשוב. "אמצעי נוסף הוא המדיה המלוכדת. כיום ניתן לשדר מסרים בטלפון בהודעות מוקלטות לקבוצה גדולה של מנויים. זוהי מערכת זולה ופשוטה להפעלה, וכל מה שצריך לעשות הוא להזין את מספרי הטלפון. הפקס שימש ככלי נשק כנגדנו באינתיפאדה הראשונה, וכיום מחליף אותו המחשב. בשלב מתקדם אנחנו עוברים לאינטרנט. מי שמוביל את עולם האינטרנט היה הווה ויהיו – אנשי הערוצים הפורנוגרפיים. הצ'טים, הסרטים, מערכת הכספים וכדומה. זוהי מערכת אזרחית לחלוטין. את כל היישומים הללו: צ'טים, פורומים, רשימות תפוצה אפשר לנצל גם לצורכי לוחמה פסיכולוגית. "דוגמה לפילוח והעברת מסר לאדם בודד: לפני כחודש קיבלתי הודעה מפדקס שממתינה עבורי מעטפה. כשהגיע השליח פתחתי את המעטפה וראיתי מכתב מאיגוד תחנות השידור האמריקניות המשדרות אל מחוץ לארצות הברית, ששלח דוח על הצלחותיהם. מתברר ששבוע קודם פורסם מאמר שלי ב-Middle East Quarterly , שביקר את מעשיהם של האמריקנים בתחום הלוחמה הפסיכולוגית בעיראק. בשלב הבא משתמשים כיום להעברת מידע לקהל היעד בטלפונים סלולאריים, בזימוניו, מחשבי כף יד (בלקברי פאלם). כאן הבעיה היא הפילוח – להשיג את המספרים וכתובות הדוא"ל. כך לדוגמה, התקשרו אנשי השב"כ למכשירי הטלפון הסלולריים של המחבלים הנלחמים מולם במהלך הפעילויות בג'נין". ואולם לד"ר שלייפר ישנה הסתייגות אחת: "כל מה שאמרתי נכון בחברה טכנולוגית. בחברה שאינה טכנולוגית עדיין, השיטות הישנות יכולות להיות בשימוש, תוך יישום טכניקות של המחקר האנתרופולוגי והשיווקי שנועד לפלח את מיליארדי אזרחי העולם לאדם אחד, ואת כל זה אפשר לעשות באמצעים ממוכנים לחלוטין. מי שלא יכול לקבל את המסר הממוקד – פונים אליו בשיטות הישנות – הטלוויזיה, הרדיו, העיתון, כרוז הנייר, ויש גם טכנולוגיות חדשות: רמקולים המשדרים למרחקים גדולים (אם כי הם מפריעים לחיילים האמריקנים עצמם), מצגות לייזר, כמו אלה המפארות אירועים חגיגיים, שבאמצעותן ניתן להעביר מסרים שייראו היטב בשמי האויב. השלב האחרון יהיה שילוב של כל הכלים הללו לכדי מתודולוגיה אחת ותורת לחימה אחת. כדי להצליח בכל הדברים הללו צריך לרצות לנצח. אולי צריך להפעיל לוחמה עצמית על מנת שנרצה בכך, אבל זה כבר עניין להרצאה אחרת" מסכם ד"ר שלייפר.


[עמוד ראשי]
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
מאמר אקראי

עריכת דף זה
שיחה על דף זה
גירסאות קודמות
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים

דפים מיוחדים
דווח על באגים