הפער הדיגיטלי
תרבות דיגיטלית
קורס: שנקר [1] (http://shenkar.ac.il) - האימפקט של האינטרנט - NetImpact
| תוכן עניינים |
מפגש מס' 12 - הפער הדיגיטלי
נקודות מוצא - מדוע צריך להתייחס ולפתור את הפער הדיגיטלי?
חברה עם פערים גדולים בחלוקת משאבים אינה יעילה, המתח החברתי אינו מאפשר צמיחה למרות שבני אדם אינם שווים – וטבעי שחלוקת משאבים לא תהיה שוויונית - שיוויון ערך האדם מחייב התייחסות שיוויונית ודאגה לחלוקה שוויונית של משאבים
השגת דעת אינה פעולה באמצעותה סובייקט נהפך לאובייקט, ומקבל בצורה פסיבית וממושמעת את התכנים שאחר נותן או כופה עליו. נהפוך הוא: השגת דעת זקוקה לנוכחות סקרנית של סובייקט מול העולם. נדרשת פעולתו המשנה מציאות. מתבקש חיפוש מתמיד. הכרחי תהליך המצאה והמצאה מחדש.
Paulo Freire
- היררכיה - ביזור
- הגברת הצרכנות - הגברת היצרנות
- הסברה - מעורבות
- תאגידים - חברה אזרחית
- שליטה במידע - שיתוף במידע
- הומוגניזציה - שונות ופלורליזם
- הקתדראלה - הבזאר
- זכויות יוצרים - כבוד יוצרים
- הון - הון אנושי
בשיעור זה נרצה לבדוק, האם אפשר/עדיף לצמצם את הפער הדיגיטלי בגישה המוסדית או בגישת ה"קוד הפתוח"
[[תמונה:
]]
חלוקה של 1.2 מיליון מחשבים לילדי לוב. השליט מועמר קדאפי חתם על ההסכם עם אוניברסיטת MIT האמריקנית ופרופ' ניקולאס נגרופונטה, ראש פרויקט OLPC One Laptop Per) Child) - מחשב נישא לכל ילד - - מחשב במחיר של 150 דולר לכל היותר, הכולל קישוריות אלחוטית, מצלמה, וסוללה לשמונה שעות-עבודה
קצת פרופורציות
ל % 90 מאוכלוסיית העולם אין מחשב
% 50 מבני האדם החיים היום מעולם לא קיימו שיחת טלפון
כ 3 מתוך 6 מיליארד בני אדם חיים על פחות מ 2 $ ליום
פער דיגיטלי (Digital Divide) הפער הדיגיטלי הוא סוגיה חברתית פוליטית המתייחסת לפער בין אוכלוסיות בעלות גישה קבועה ויעילה לטכנולוגיות דיגיטליות לבין אלו שאין להם גישה זו. במילים אחרות, הפער הוא בין אלו שיש להם את היכולת להיעזר בטכנולוגיה הדיגיטלית לבין אלו שאין להם יכולת זו.
- כלכלי (רמת הכנסה, רמת חינוך ומוצא)
- חברתי
- טכנולוגי (אמצעי הנגישות למידע
- נורמטיבי (גיל, מין, תעסוקה ומקום מגורים)
רקע
"הפער הדיגיטלי" הוא מונח שנטמע לראשונה באמצע שנות התשעים של המאה העשרים במינהל האמריקני לתקשורת ומידע. המונח נעשה פופלארי לאחר סדרת דוחות שהגיש סגן שר המסחר לשעבר ויועץ טכנולוגי לממשל קלינטון לארי ארווינג בנושא. הפער הדיגיטילי הוא בעיקר תוצאה של פערים סוציואקונומים בין חתכי האוכלוסיה השונים אבל לא רק, ישנו פער דיגיטלי גם בין הגזעים השונים, פער בין המינים,פער בין בעלי שליטה בשפה האנגלית לאלה שאינם שולטים בה, פער בעקבות מיקום גיאוגרפי, פער בין גילים ובין אוכלוסיות "רגילות" לבין אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים כגון עוורים, כבדי שמיעה ולקויי למידה. הפער הדיגיטלי נחשב במדינות רבות כבעיה פוליטית חברתית. הפער גדל ככל שהמדינות המתועשות הופכות תלותיות בטכנולוגיה הדיגיטלית בתהליכיהם הכלכליים והדמוקרטיים.
גורמים התורמים לפער הדיגיטלי
- תשתית פיזית שאינה מאפשרת גישה לטכנולוגית המידע
- מצב כלכלי לא טוב המונע קניית מחשב וחיבור לאינטרנט
- ליקויים במערכת החינוך
- חוסר הבנת הנושא ע"י הממשלה
- התגברות מגמת הריכוזיות במשק
- חוסר מודעות להשפעת העולם הדיגיטלי ולצורך בשימוש ההולך ומתרחב בטכנולוגיות המידע
- חוסר שליטה בשפה האנגלית
- רתיעה מהעולם הדיגיטלי
- דרך חיים המתנגד לשימוש במחשב ולחיבור לרשת האינטרנט
ממדי הפער
הפער הדיגיטילי אינו פער מובהק המחלק את החברה לשני קבוצות. חוקרים מדווחים שחסרונות כגון מחשבים עם ביצועים נמוכים, חיבור לא איכותי ויקר לרשת האינטרנט, הקושי בקבלת תמיכה טכנית וקושי בהשגת חיבור לאינטרנט בכלכלות מתפתחות, תורמות להעמקת הפער הדיגיטלי. גורם נוסף הגורם להעמקת הפער הדיגיטלי הוא הנגישות לרשת האינטרנט. לאנשים רבים יש גישה זולה לרשת האינטרנט דרך בית קפה אינטרנט מקומיים או דרך ספריות ציבוריות, אך הסטטיסטיקות מראות שברוב המקרים אנשים ישתמשו ברשת האינטרנט באופן קבוע בביתם מאשר במקומות אחרים. מימד נוסף של הפער הדיגיטלי הוא הפער הדיגיטלי העולמי שמשקף גם את הפער הכלכלי הקיים בין מדינות בעולם. מדינות עם אפשרויות גישה נרחבות לאינטרנט יתקדמו בכלכלה המקומית והעולמית. בחברה של ימינו עבודה והשכלה קשורות ישירות לאינטרנט. במדינות בהם האינטרנט וטכנולוגיות אחרות לא זמינים החינוך סובל ואנשים חסרי השכלה אינם מסוגלים להתחרות בכלכלה העולמית. פער דיגיטלי מוביל לנפילה כלכלית במדינות עניות מחד ולקידום בחינוך ובכלכלה במדינות עשירות מאידך.
מצב הפער הדיגיטלי בישראל
בישראל רוב האוכלוסיה משתמשת במוצרים דיגיטלים מסויימים לכן עיקר הפער בישראל הוא בין אוכלוסיות ממוחשבות ומחוברות לאינטרנט לבין אלו לאלו שאינם. מנתוני סקר שביצע משרד האוצר בשנת 2005 עולה כי הפער הדיגיטלי המשמעותי קיים בקבוצת בעלי ההשכלה הנמוכה (יסודית). אחריהם בפער פחות בולט התקבלו בעלי הכנסה מהחמישון התחתון, מבוגרים מעל גיל 65 ויוצאי עדות המזרח - דור ראשון בארץ. אחוז המשתמשים במחשב בישראל הוא מהגבוהים בארופה, לעומת זאת ישראל נמצאת רק במקום ה12 באחוז חדירת האינטרנט בעולם אחרי ארצות הברית, אנגליה, איטליה, צרפת דרום קוראה ואחרות.
מי אחראי לצמצום הפער הדיגיטלי?
- פער דיגיטלי מצטלם טוב, והוא מתת שמיים לפוליטיקאים ולבעלי-עניין אחרים. דרך זולה לייצר כותרת, לחלוב עוד תקציב ציבורי ולהניב מינויים פוליטיים.
- הפער הדיגיטלי מבחין באכזריות בין ילדים של משפחות מבוססות לבין רוב הילדים; בין עניים לעשירים; בין עדות, מהגרים, בריאים, מוגבלים וחולים; בין צפון לדרום, בין גברים לנשים. הוא משאיר את החלשים מאחור, ומפריע להם להדביק את המרחק.
- פער דיגיטלי הוא בעיה לאומית. כל עם וממשלתו צריכים לקבל אחריות על השכבות הנחשלות במדינתם. הרשת אמורה להיות מעוז הדמוקרטיה והשוויון, והפער הדיגיטלי שומט את הקרקע מתחת לתקווה הזו.
- פער דיגיטלי הוא עניין בינלאומי. גם הפתרונות צריכים להימצא בזירה העולמית, ולא להישאר ברמה הלאומית.
דרכים לצמצום הפער הדיגיטלי (על פי גורמים מוסדיים)
תיגבור השקעות תשתית ברשתות בינלאומיות ובקידום רוחב פס מקומי
תמחור כלכלי וראוי של שימוש והעברת נתונים ברשת האינטרנט
רגולציה נבונה באשר לגורמי היצע בענף
חינוך לאומי בבתי-ספר, משרדי ממשלה ומתנ"סים לשימוש ברשת ולסילוק "חסמי פחד"
הנהגת כלי למדידת הפער הדיגיטלי
הערכת פרוייקט "מחשב לכל ילד" - [2] (http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Yesodi/Hadshaniyot/Digitali/Nispach.htm)
אכזבה מהחינוך המתוקשב ומעבודה מרחוק (עפ"י ד"ר יעקב הכט)
האם הלמידה המתוקשבת החזירה את החינוך לבית? העידן הווירטואלי, הביא עמו הבטחה בתחום החינוך והלימוד. כאכזבה מהתוצאות הדלות והפערים החברתיים שיצרה מערכת החינוך הקונבנציונאלית, המדגישה את ריכוזם של התלמידים בכיתות לימוד צפופות ובהפעלת משמעת חברתית נוקשה. נתפש רעיון החינוך מרחוק כחדשני, יעיל וכמבטל את התפישה הקלאסית שרוני אבירם מכנה "אחדות הזמן והמקום". אבירם, עתידן חינוך ומומחה ללימוד מרחוק מאוניברסיטת באר שבע, סבור כי מערכת התקשוב הביאה לקצו של מושג "אחדות הזמן והמקום" ("Same Time & Same Place") שהוא אחד האלמנטים הבסיסיים בקיומם של ארגונים רבים הכוללים גם את בתי הספר. ומפרט על כך במאמר שפרסם בשנת 2001 אותו כינה "החינוך חוזר הביתה" (הד-החינוך יולי- אוגוסט 2001).
סיסמת ה"מחשב לכל ילד" שנשמעה בשלהי שנות התשעים בארץ ובעולם הביאה עמה הבטחה לקידום ההישגים האישיים, לגישור בין הלומד לבין סביבת לימוד עשירה, ולטשטוש גבולות המרכז/פריפריה. אולם, למרות ההשקעות האדירות בתחום זה הציפיות הישירות בקידום הישגיהם הלימודיים של תלמידים לא מומש. מעידים על כך אנשי מפתח של משרד החינוך בכנס מו"ח (מחשבים וחינוך) האחרון (29.3.2005)
הפרויקט הממשלתי להב"ה ("לצמצום הפער הדיגיטלי בישראל") לא מראה תוצאות.
כך למשל, פרופ' יעקב כץ, יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. טען בכנס כי "ב-30 השנים האחרונות אין בשורה במחקרים הבודקים את תרומת התקשוב לחינוך! וכי יש אכזבה. לא מצאנו שיש כלי שנוצל על ידי מערכת החינוך בצורה יעילה ונכונה, כפי שנוצל במגזר העסקי והביטחוני, שם יש הרבה יותר תפוקות מאשר במערכת החינוך". פרופ' כץ אף ציין, כי תקשוב החינוך מפגר בשנות דור אחרי תחומים אחרים במשק.
ועל כך הוסיפה יפה ויגודסקי, מנכ"לית הטלוויזיה החינוכית ומי שעמדה במשך שנים רבות בראש המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך, שהודתה בפאנל שהתקיים בכנס מו"ח, כי בתחילת עידן מחשוב החינוך לא הבינו במשרד את החסמים והמגבלות הנובעים מההיבט האנושי.
עבודה מרחוק
בפועל, בראיה אירגונית, הפכה "העבודה מרחוק" לעבודה של יום בחודש מהבית ("one day each month") והמהדירים יום בשבוע ("one full day per week"). כך שהציפיות מהעבודה מרחוק לא התגשמו כלל!
יתרה מכך, מתברר גם כי גם בקרב ה"עובדים מרחוק" שפעלו מבתיהם הפרטיים, מרבית העובדים הם גברים, בעלי השכלה, מבוגרים, בעלי משכורות גבוהות, הגרים בערים הגדולות בבתים מרובי חדרים. 46% מהם, משלמים מכיסם את רכישת הציוד ומכסים את האחזקה. ורק כשליש (29%) מקבלים מהמעסיק את כלל ההוצאות . כלומר, גם כשפעלה, העבודה מרחוק לא הגשימה את הציפיות החברתיות שייחסו לה בהעצמת נשים עובדות ואוכלוסיות מיוחדות.
זכורה בצער הדוגמה של הטלוויזיה החינוכית האמריקנית בשנות ה-60 של המאה הקודמת, ובעיקר מיזם "רחוב סומסום", כשעשרות-מיליוני דולרים הושקעו ביצירת טלוויזיה שתענה לצרכים של ילדי שכונות העוני האמריקניות. על-חשבון משלם המסים נבראו תוכניות מקסימות ביופי וביצירתיות. כולם נהנו, אבל הילדים בשכבות המבוססות נהנו במיוחד. ההשקעה ב"רחוב סומסום" רק פתחה, בסופו של דבר, את הפער בין לבנים לשחורים, בין פיתוח לקיפוח.
[[תמונה:
]]
דרכים לצמצום הפער הדיגיטלי בגישה של פתיחות?
- מצב הפער הדיגיטלי בארה"ב [3] (http://cyberatlas.internet.com/big_picture/geographics/article/0,1323,5911_1011491,00.html)
- מצב הפער הדיגיטלי באירופה [4] (http://www.haaretz.co.il/captain/pages/ShArtCaptain.jhtml?contrassID=11&subContrassID=0&itemNo=644088)
- מחקר של קרין ברזילי-נהון: למרות שהיקף השימוש בטכנולוגיה גדל - הפער אינו מצטמצם בהתאם!
הפער הדיגיטלי קיים בכל שכבות החברה הישראלית, ובעוד שהיקף השימוש בטכנולוגיה גדל - הפער אינו מצטמצם בהתאם. "יש תנודות לכאן ולכאן לאורך השנים, אבל לטווח ארוך הפער לא מצטמצם. בחיבור לאינטרנט למשל, הפער אפילו קצת גדל".
מנתוני המחקר עולה כי ככל שההכנסה יותר גבוהה - גדל גם אחוז המחוברים לאינטרנט ובעלי המחשבים. בקרב העשירון העליון לדוגמה, ישנם כ-70% בעלי מחשבים וכמעט 50% מחוברים לאינטרנט, בעוד שבקרב העשירון התחתון, רק ל-23% יש מחשב ורק 2.5% בלבד מחוברים לאינטרנט.
[5] (http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2846404,00.html)
גלוי וברור כיום כי הזרמה של כסף לתמיכה בשכבות הפחות מוטות טכנולוגיה של האוכלוסייה איננה יעילה בביעור הפער הדיגיטלי, וזאת משום שמה שחסר לשכבות הללו איננו כסף, כי אם הידע והיכולת להשתכר אותו בעצמם. ממש כמו שהזרמה של כסף איננה פתרון, כך גם אספקה של תוכנה קניינית וסגורת קוד לשכבות החלשות היא פתרון רע שיחליש אותן עוד יותר במקום לחזקן. השימוש תוכנה סגורה, ללא קשר לעלות שלה, מפתחת תלות ומדכאת את ההזדמנות ליצירתה של רשת קהילתית תומכת. תוכנה סגורה מונעת מאפקט הרשת הקהילתי להיווצר שהרי לחלוק אותה הוא פשע ולחלוק את הידע על דרך פעולתה אסור. לכן, תוכנה סגורה אינה יכולה לעזור לשכבות החלשות של ישראל במאום וזאת בניגוד לקיומה של תשתית טכנולוגית זמינה של קוד פתוח.
ראוי לציין, כי קוד פתוח איננו הזיה סוציאליסטית ומדובר במודל מעשי לחלוטין העובד כבר היום שבו יש מקום לעשיית כסף ממתן שירותים של פיתוח תוכנה, מתן אחריות ותחזוקה. כל משתמש רציני בתוכנה יודע כי הוא צפוי לשלם עבור אחריות ותחזוקה ואין הבדל בנושא זה בין תוכנה קניינית ותוכנת קוד פתוח. אין גם חשש כי חברות יחדלו מייצור תוכנה מפני שהצורך, כך מלמד אותנו הפתגם, הוא אבי ההמצאה ולא וול סטריט. ההבדל היחיד הוא שהמודל העסקי של קוד פתוח הוא "ידידותי לחברה" ואינו יוצר מחסום מלאכותי לידע ושיתוף פעולה בין המשתמשים. נהפוך הוא, במודל של קוד פתוח יכול המשתמש לבחור את ספק האחריות והתחזוקה וע"י כך נוצר שוק תחרותי לשירותים, בדומה לשוק הקיים לשירותיהם של עורכי דין או אדריכלים, שמונע היווצרות מונופולים מלאכותיים.
[[תמונה:
]]
![[עמוד ראשי]](/mediawiki/stylesheets/images/wiki.png)